השופט א' א' לוי:
1.
האישום
בכתב אישום שהוגש נגד המערער, אריאל עטיה, ואחרים, תוארה פעילותה של רשת ענפה, חובקת עולם, שחבריה שמו להם מטרה, לסחור בסם מסוכן ואף לייצאו ולייבאו. על פי הנטען, עמדו בראש הרשת שני ישראלים המתגוררים בהולנד - יעקב אלשייך (להלן: "אלשייך") ודרור פחימה (להלן: "פחימה"), ושני אלה קשרו בחודש יולי 2001 לייצא כמויות גדולות של כדורי M.D.M.A ("אקסטזי") מהולנד לארה"ב. על פי גרסת המשיבה, נרתמו לקשר זה גם אחרים, וביניהם: יצחק תמיר, מאור סמדג'ה, וידל ביבס ודורון בוחניק. במועד בלתי ידוע הצטרף לקשר זה גם המערער, ותפקידו היה לאתר בלדרים אשר יסכימו להעביר את הסם מהולנד לארה"ב. ואכן, המערער פנה לאנשים אחדים, ושניים מהם - יורם קדוש (להלן: "קדוש"), ואמנון זנדני (להלן: "זנדני"), סרבו להצעה. מאידך, מצא המערער אוזן קשבת אצל שניים אחרים - מרים בורשטיין (להלן: "בורשטיין") וחוזה אויקו (להלן: "אויקו"). בעקבות כך יצאו בורשטיין ואויקו להולנד, והעבירו לארה"ב משלוחים אחדים של סמים שהוטמנו בתוך בובות וצעצועים ונארזו בתוך מזוודות. עבור כל משלוח כזה זכה כל אחד מהבלדרים בסכום של כ-10,000 דולר. באישום נוסף שיוחס למערער נטען, כי לאחר שהחלה החקירה ובורשטיין נעצרה, פנה המערער לאוויקו ודרש ממנו למסור בעת חקירתו הודעת שקר.
2.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער כ"משדל" בעבירות לפי סעיף 13 מפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 בשילוב עם סעיף 30 ו-34ד' לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ניסיון לשידול לסחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים בשילוב עם סעיפים 30 ו-33 לחוק העונשין; קשירת קשר לבצע פשע והדחה בחקירה, לפי סעיפים 499(א)(1) ו-245(א) לחוק העונשין.
בעקבות ההרשעה גזר בית משפט קמא למערער 8 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וחולטה מכונית מסוג "וולוו" שהיתה בחזקת המערער.
3.
הערעור
הערעור המונח בפנינו מופנה כנגד ההרשעה, העונש וכן החלטת החלוט. בנימוקי ערעור מפורטים ומקיפים שהניח בפנינו בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד מ' לוי, הוא טען כי אשמתו של שולחו לא הוכחה במידה הדרושה בפלילים, לפחות בשלושה מן האישומים בהם הורשע - החמישי, העשירי, והשלושה-עשר. על פי השקפה זו, עדותם של עדי-התביעה לא היתה ראויה לאימון, באשר מדובר במי שהיו מעורבים בהפצתו של הסם, ואשר עקב מעורבות זו נטו למזער את חלקם בפרשה, ומנגד העצימו את חלקו של המערער. כן נטען, כי מעשיו של המערער שהוכחו, אינם חורגים ממעשיהם של שניים מעדי התביעה - קדוש וזנדני, אשר לא הועמדו כלל לדין. ועוד נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה משבחר לבחון את כל האישומים כמסכת אחת, בעוד שבדיקה של כל אישום בפני עצמו היתה עשויה להוביל לזיכויו של המערער. טענה אחרת שהיתה בפיו של עו"ד לוי, התייחסה לאי-העדתה של מרים בורשטיין אשר כל אותה עת היתה נתונה במעצר בארה"ב. בא-כוח המערער סבור עוד, כי גם אם ייקבע שהעובדות אשר יוחסו לשולחו הוכחו כדבעי, נכון להגדירו כ"מסייע" בלבד ולא כ"משדל".
באשר לעונש נטען, כי הוא נוטה לחומרה, במיוחד לאור העונשים שנגזרו למעורבים אחרים בפרשה. ובאשר לחלוט נטען, כי הרכב אינו רכבו של המערער אלא של אמו, ומכל מקום סמכות החלוט היא סמכות שבשיקול דעת, אותה רשאי בית המשפט שלא להפעיל מנימוקים מיוחדים, וכאלה קיימים בעניינו של המערער.
4.
דיון
הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המערער, היא הכרעה עובדתית בעיקרה, אשר התבססה על התרשמותו של השופט המלומד מהעדים שהופיעו בפניו. והרי הלכה היא שאין בית משפט שלערעור נוטה להתערב בממצאים מסוג זה אלא במקרים חריגים, וסבורני שעניינו של המערער אינו נמנה על אלה האחרונים. להלן אמנה חלק מהראיות שהובאו בעניינו:
א) יורם קדוש נחקר במשטרת ישראל ביום 31.12.01, ומפיו נרשמה ההודעה נ/6 בה אמר, בין היתר, את אלה (ראו עמוד 7 להודעה):
"לפני כמה חודשים אריאל [המערער] ניגש אלי ואמר לי שהמצב הכלכלי שלי קשה ואם אני רוצה להרוויח כסף יש לי הצעה בשבילך, מאחר ואני יודע שאתה נגד הדברים שאני עומד להציע לך אבל בכל זאת הציע והוא אמר לי שארוויח עשר אלף דולר. הוא ביקש ממני לטוס להולנד שם אני אמור לפגוש אנשים, הוא אמר לי שהאנשים יזהו אותי ואין לי מה לדאוג הוא לא סיפר לי איך קוראים להם, הם יזהו אותי כבר לפי הלבוש. בהולנד אני אקבל קופסה לא סגורה כמו חדש ובתוכה כדורים סמים. אני חשבתי על זה אמרתי לו שאני פוחד ואנטי סמים. הוא שאל אותי אם אני מכיר מישהו שיהיה מוכן לבצע זאת ואמרתי לו שאני לא מכיר".
בהמשך הודעתו מסר קדוש, כי בעקבות סירובו להצעת המערער, ביקש האחרון להיפגש עם זנדני, גיסו של קדוש. במפגש שקיימו השלושה הציג המערער בפני זנדני את הצעתו לשמש בלדר לסמים, אולם זנדני סירב, ובעקבות כך הועלתה ההצעה בפני חוזה אויקו, גיסו של זנדני, וזה השיב עליה בחיוב. קדוש מסר כי נכח במפגשו של המערער עם אויקו, וכי שמע את השניים מתאמים להיפגש כדי שהמערער ימסור לאויקו את כרטיס הטיסה להולנד. מפיו של קדוש למדו החוקרים עוד, כי הוא שמע מפיו של המערער שעבור כל גיוס של בלדר היה אמור לקבל סכום של 5,000 דולר.
באשר למרים בורשטיין מסר קדוש (ראו עמוד 10 להודעה נ/6) כדלקמן:
"אני ואריאל ישבנו יחד עם מרים בורשטיין והיא שאלה אותו במה אתה עוסק והוא אמר לה שהוא קומבינטור, והוא אמר לה שאם את רצינית יש לי משהו בשבילך. היא אמרה לו בסדר ואז הוא הציע לה את העסקה לטוס להולנד אמסטרדם, שם לפגוש אנשים אשר יזהו אותה הם ימסרו לה קופסה ובתוכה כדורים-סמים והיא צריכה לטוס משם לארה"ב ולהיפגש עם אנשים שיזהו אותה שם היא תיכנס למונית לבד עם הסמים והם יפגשו אותה בבית מלון שייקבעו ושם תמסור להם את הסמים".
גרסה דומה, נרשמה מפיו של קדוש גם במהלך עדות בבית המשפט (ראו עמ' 999 לפרוטוקול ואילך).
ב) אמנון זנדני שהעיד מטעם התביעה, מסר במהלך חקירתו במשטרה את ההודעה ת/103, ובה תיאר מפגש שהתקיים בדירתו בחודש אוקטובר 2001, בהשתתפותם של קדוש והמערער. וכך נרשם מפיו של זנדני (ראו עמוד 1 להודעה):
"בשלב כלשהו אריאל [המערער] פנה אלי ושאל אותי אם אני רוצה להרוויח כסף קל. אני אמרתי לו שכן ואז אריאל אמר לי שמה שצריך לעשות זה להעביר חבילה קטנה לארה"ב, כאשר יוצאים מהארץ ומעבירים את החבילה לארה"ב דרך אירופה. אריאל אמר לי שצריך להעביר כדורים ואז אריאל אמר לי שאורזים את זה בצעצועים והסיכוי להיתפס הוא קטן ... אריאל לא אמר לי במפורש שזה סמים אבל אני ידעתי שזה סמים כי אני לא טיפש ולפי השיחה הבנתי שזה סמים ... אריאל אמר לי שאני ארוויח 10,000 $ על ההעברה הזאת".